הסכם שנחתם בין התובעת (רשות הדואר, שהוחלפה בחברת הדואר בע"מ) לבין הנתבעת 1, הסדיר את נהלי עבודתה של הנתבעת 1 בתור סוכנת של התובעת, לשם הפעלת סוכנות דואר ואת החיובים ההדדיים החלים על הצדדים. התקשרות זו הופסקה לאחר ששמונה המחאות בסך כולל של 306,960 ש"ח שהתקבלו בסוכנות הדואר של הנתבעת עבור כרטיסי חיוג לא כובדו. התובעת טענה, שקבלת ההמחאות הייתה בניגוד לנהליה ובניגוד להוראות ההסכם וכי בכך הפרה הנתבעת 1 את ההסכם באופן יסודי ואף התרשלה בביצועו. מכאן תביעת התובעת לחייב את הנתבעת 1 לשלם לה את סכום ההמחאות בניכוי סכום העמלות שהנתבעת 1 הייתה זכאית לקבל (בסך של 44,848 ש"ח) ובסך הכול 262,112 וזאת ש"ח בגין הנזק שנגרם לתובעת בשל אי-פירעון ההמחאות.
מנגד טענה הנתבעת 1, כי ההמחאות התקבלו כדין וכי לא היה בקבלתם משום הפרת ההסכם עם התובעת. לטענתה, לא ידעה על הנוהל האוסר תשלום עבור מכירת מלאי באמצעות המחאות בסכומים גבוהים. עוד טענה, כי בכל מקרה, הנוהג שהיה מקובל בעניין זה היה שונה מהנוהל, וכי היה זה בידיעת התובעת ובהסכמתה. לחלופין טענה הנתבעת, כי התובעת אחראית באופן בלעדי לנזק שנגרם, מאחר שלא יידעה אותה על כך שההמחאות הראשונות חוללו בשל היעדר כיסוי, הגם שיכולה הייתה לעשות כן ובכך למנוע את הנזק ולמצער, להקטינו באופן משמעותי.
התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3, שהוגשה מכוח ערבותם לקיום התחייבויות הנתבעת 1 על-פי ההסכם, נדחתה בהסכמת הצדדים.
השאלות הטעונות הכרעה הן בעיקרן אלו: האם אמנם הפרה הנתבעת את הסכם הסוכנות שנחתם עימה, האם היה במעשיה משום רשלנות והאם כטענת הנתבעת, יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת.
א.
הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין
2. תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.
תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08
טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69
אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72
האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74
יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94
אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).
ב.
החלפת רשות הדואר בחברת הדואר
3. הסכם שנחתם בין רשות הדואר לבין הנתבעת 1 (להלן -
הנתבעת) בשנת 2000 הסדיר את תפקידה של הנתבעת בתור סוכנת דואר של הנתבעת. כתב התביעה הוגש ביום 4.1.2005 בידי רשות הדואר, ולימים, משהוקמה חברת הדואר בע"מ, נכנסה היא בנעליה של רשות הדואר.
בסיכום טענותיה טענה הנתבעת לראשונה, להיעדר יריבות בינה לבין התובעת, בשל כך שרשות הדואר שעימה נחתם ההסכם, אינה קיימת עוד וכי לא הוגשה בקשה להחלפת רשות הדואר בחברת הדואר. בעקבות העלאת טענה זו לראשונה במסגרת סיכומי הנתבעת (שהוגשו רק ביום 4.8.2011), הגישה התובעת בקשה למחיקת טענה זו מסיכומי הנתבעת, בהיותה בגדר שינוי חזית. בקשה זו גררה אחריה חילופי בקשות ותגובות, אולם לא ניתנה החלטה לגופה של הטענה.
בטרם נפנה אל הדיון בתובענה הנדונה לגופה, ראינו לנכון לסלק את טענתה האמורה של הנתבעת כבר עתה.
חברת דואר ישראל בע"מ, היא חברה ממשלתית הפועלת מאז יום 1.3.2006 מכוח חוק הדואר, התשמ"ו-1986. עד חודש מארס 1987 ניתנו שירותי הדואר במדינה באמצעות משרד התקשורת, והחל ממועד זה ניתנו שירותים אלו באמצעות רשות הדואר, שהייתה תאגיד סטטוטורי. במועד האמור, 1.3.2006, נכנסה חברת הדואר בע"מ בנעלי רשות הדואר, בכל הקשור לביצוע תפקידיה (זאת מכוח סעיף 23 בחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004 וכן מכוח רישיון כללי שהעניק לה משרד התקשורת).
כתב התביעה בתביעה הנדונה הוגש ביום 4.1.2005, עוד בתקופה ששירותי הדואר ניתנו בידי רשות הדואר, ולכן התביעה הוגשה בידי רשות הדואר. במהלך בירורה של התביעה ובמועד הגשת סיכום טענותיה של התובעת כבר הוחלפה רשות הדואר בחברת הדואר בע"מ. לכן גם צוין בכותרת סיכומי התובעת, כי התובעת היא "רשות הדואר (כיום - חברת הדואר בע"מ)". לאור העובדה שעל-פי החוק החליפה חברת הדואר את רשות הדואר, אין בכך כל פסול (עם זאת, דומה שהיה נכון יותר לציין "חברת הדואר בע"מ (לשעבר - רשות הדואר)").
עוד יוער, כי בכל מקרה, לא הייתה מניעה להחלפת רשות הדואר בחברת הדואר וזאת לאור הוראות תקנות 26-24 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינן בהחלפת בעלי הדין. כאמור בהוראות אלו, החלפת בעלי הדין אפשרית בכל שלב של הדיון, אף מבלי שהוגשה בקשה מטעם בעלי הדין.
ג.
עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים
4. ההסכם בין התובעת לבין הנתבעת נחתם ביום 28.6.2000 ועל-פיו הוסכם שהנתבעת תשמש סוכנת דואר של התובעת ותנהל סוכנות דואר ברובע היהודי בירושלים (להלן -
ההסכם; סוכנות דואר זו תכונה להלן -
סוכנות הדואר). ההסכם מתייחס לתקופה של שנה אחת ונקבע בו כי "יוארך מאליו לשנה אחת נוספת", אלא אם כן אחד הצדדים יבקש לסיימו בהודעה שישלח חודשיים מראש, או שיחולו נסיבות כמפורט בהסכם, שיאפשרו לתובעת להביא לסיומו (סעיפים 22 ו-23 בהסכם).
הנתבעים 2 ו-3 הם קרובי משפחה של הנתבעת, שחתמו על כתב הערבות המהווה נספח של ההסכם, ועל-פיו התחייבו הם כלפי התובעת לערוב לקיום לכל התחייבויותיה של הנתבעת מכוח ההסכם. סכום הערבות הוגבל עד סכום של 230,000 ש"ח וכן הוגבלה ערבותם לתקופה שבה יעמוד ההסכם בתוקף וכן עד תום שישה חודשים ממועד תום תקופה ההסכם. עם זאת נקבע כי ניתן יהיה להאריך את תקופת תוקפה של הערבות וזאת "בידי הסוכן בהתאם להארכת תוקפו של החוזה מעת לעת, וכתנאי מוקדם להארכה כאמור" (סעיף 19(ב) בהסכם).
5. הנתבעת הפסיקה לנהל את סניף הדואר ביום 11.7.2004 בעקבות הודעת התובעת במכתב מיום 7.7.2004 על סיום ההתקשרות (צורף לתצהיר של ראובן מרדכי מטעם התובעת). הרקע לכך היה טענת התובעת כי הנתבעת קיבלה את התמורה עבור כרטיסי חיוג שנמכרו בסוכנות הדואר בהמחאות, שהיו בסכומים שעלו על הסכום שמותר היה לקבל בהמחאות לפי נהלי התובעת.
בעניין זה, אין מחלוקת על כך שבין יום 17.6.2004 ליום 1.7.2004 נמכרו בסוכנות הדואר של הנתבעת כרטיסי חיוג לשימוש בטלפונים ניידים (להלן -
כרטיסי חיוג), שהתמורה עבורן שולמה בשמונה המחאות בסכום כולל של 306,960 ש"ח, כמפורט להלן: